<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' מלקות פ"ב</h1>
<h2>דף יא.</h2>
המוכה אינו עומד ולא יושב אלא מוטה, שנאמר [דברים כ"ה], והפילו השופט והכהו לפניו, שיהיו עיניו של שופט בו, שלא יהא מביט בדבר אחר. והכהו, מכאן שאין מלקין שנים כאחד. גדול שבדיינין קורא כל זמן שהוא לוקה, אם לא תשמור לעשות... והפלה יי' את מכותך [שם כ"ח]. ויתכוין שיגמר הפסוקים עם המלקיות. ואם לא גמר חוזר לתחלת המקרא וחוזר וקורא עד שתגמר ההכאה. והשני שבדיינין מונה והשלישי אומר לחזן, הכה, הכה. וכל זמן שהוא מכה על פיו מכה.
ויכהו ל"ט מכות. וזה שנאמר [דברים כ"ה], ארבעים, כלומר, שאין מוסיפים על ארבעים אפילו המוכה חזק כשמשון הגבור. אבל פוחתין לחלש, שאם יכה החלש מכה רבה בודאי הוא מת. כשאומדין אותו אומדין כמה יכול לקבל ולא יאמדוהו רק במכות הראויות להשתלש. אמדוהו שיכול לקבל עשרים, אין אומרים ילקה כ"א כדי שיהיו ראוין להשתלש, אלא ילקה י"ח, אמדוהו לקבל מ' וכיון שהתחילו ללקות ראוהו חלש ואמרו, אינו יכול לקבל יותר על אלו הט' או הי"ב שלקה, פטור. אמדוהו לקבל י"ב ואחר שלקה ראוהו חזק ויכול לקבל יותר, פטור ולא לוקה יותר על האומד. אמדוהו היום שילקה י"ב ולא הלקוהו עד למחר והרי למחר יכול לקבל י"ח, אינו לוקה רק י"ב. אמדוהו שילקה למחר י"ב ולא לקה עד יום שלישי והרי הוא חזק לקבל י"ח, לוקה י"ח, שהרי בשעת האומד לא אמדו אלא לאחר זמן.
<h2>דף יא:</h2>
אין צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה, אבל איסור עצמו יוחזק בעד אחד. כיצד, אמר עד אחד, חלב כליות הוא זה, כלאי הכרם הן פירות אילן זה, גרושה או זונה היא אשה זו, ואכל או בעל בהתראה ועדים (ו)לוקה ואע"פ שעיקר האיסור בעד אחד. וזה כשלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור, אבל אם אמר, זה אינו חלב, אינה גרושה, ואכל ובעל אחר שהכחיש לא לוקה עד שקבעו האיסור בשני עדים. שתק בעת שהעיד העד אחד בקביעת האיסור ואחר שעבר והתרו בו (ו)הכחיש העד אין שומעין לו אלא לוקה.
